"כתיבת היסטוריה היא חשבון הנפש של תרבות עם על עברו" (י. הויזינחה)

תקומתו של העץ איננה מושרשת בענפים ובעלים ובפירות המפוארים, – אלא בשרשיו, שהם מחוזקים במקום אשר הרוחות והסערות לא תגענה שמה. הם מתחזקים על מקור מים חיים של התחדשות. העץ איננו דואג בזמן שהסערות תופסות אותו, מנענעות אותו וכופפות אותו, הוא לא נע ולא זע ממקומו, וכל זמן שהוא לא נעקר ממקומו, היה תהיה לו תקומה! ועל כן נמצא שהאילן לא הפסיד כלום, אדרבא – החליף כוח במאבק. כן הוא האדם. כל זמן שהוא נצמד לשרשיו הרוחניים – שום רוח לא תעקור אותו ממקומו. ונהפוך הוא, הסערות תעוררנה את כח ההתחדשות. (הרש"ר הירש)

שהר הזיכרון יזכור במקומי, זה תפקידו. שהגן לזכר יזכור, שהרחוב על שם יזכור, שהבניין הידוע יזכור, שבית התפילה על שם אלוהים יזכור, שספר התורה המתגלגל יזכור… שחיית השדה ועוף השמים יאכלו ויזכרו, שכולם יזכרו. כדי שאוכל לנוח. (שהר הזיכרון יזכור עבורי / יהודה עמיחי).