ל"ג בעומר חל בתאריך י"ח באייר, והוא היום ה-33 (ל"ג) בספירת העומר. ל"ג בעומר אינו מוזכר בתנ"ך, במשנה ובתלמוד, והחלו לחגוג אותו במועד לא ידוע בימי הביניים. משמעותם המקורית של ל"ג בעומר ומנהגיו לוטים בערפל, עם זאת הוא השתרש כיום שמחה שבו פוסקים מנהגי האבלות הנהוגים בספירת העומר.

לאורך הדורות עבר ל"ג בעומר גלגולים רבים. בשונה מל"ג בעומר, ספירת העומר היא מצווה מהתורה, שנמשכת 49 ימים מפסח ועד שבועות, וביסודה היבט חקלאי לרגל תקופת הקציר. רק בהמשך נוספו לספירת העומר מנהגי האבלות, ובעיקר האיסורים להינשא, להסתפר ולהתגלח. לפי מסורת מקובלת, האבל הונהג לזכר 24 אלף תלמידיו של רבי עקיבא שמתו ממגפה שהסתיימה בל"ג בעומר, בימי מרד בר כוכבא.

במסורת ההלכתית נקשר ל"ג בעומר לרבי עקיבא, שמת מות קדושים כשנרדף בידי הרומאים. יש אומרים שבתאריך זה צוין יום זיכרון ליהושע בן נון, ואחרים מקשרים את התאריך לרעש אדמה הרסני שהתרחש בארץ ישראל בשנת 363. עם השנים הפך הר מירון הסמוך לצפת למוקד עלייה לרגל בתקופת ל"ג בעומר בשל ההנחה שקבורים בו יהושע בן נון, וכן הלל ושמאי.

עם עליית הציונות במאה ה-19 ובמאה ה-20, ההשקפה הציונית הציבה בקדמת הבמה את בר כוכבא, מנהיג המרד נגד הרומאים, וראתה בו מופת לגבורה יהודית ואומץ לב. וכך התרחב מנהג הדלקת המדורה ממקורו המיסטי בהילולה בהר מירון להדלקת מדורות רבות ברחבי הארץ. המדורות סימלו את האש שהדליקו המורדים כדרך להעברת מסרים ביניהם, והן התאימו להווי החברתי הקבוצתי בארץ ישראל.

(מתוך אתר הספריה הלאומית)

אתרים ומקורות מידע:

מערכי פעילות: